| רשמים מסדנת כתיבה שהנחיתי בימי בין המצרים תשפ"ג באכסניית גלריית המקלט |
במקלט מתחת לירושלים בעבע השבר עד שרתח ועלה על גדותיו וגלש לרחובות. במקלט מתחת לירושלים תסס הגעגוע עד שהנפש ניחרה מצמא ומרעב והמילים בעטו כל הדרך החוצה. במקלט מתחת לירושלים התחדד האבל וקצותיו דקרו בכוח.
במקלט מתחת לירושלים ישבנו עשרים נשים וכתבנו חורבן. כתשנו מילים מקירות הלב והבית והעיר והעולם וערבבנו בהן גלות. גלות הנפש וגלות הדעת. גלות שחורשת בנו תלמים ומצלקת את המצח והפנים והידיים והאדמה. גלות שתובעת מאיתנו לדבר ולכתוב.
במקלט מתחת לירושלים קילפנו את כל השכבות שעוטפות את הצער. גרדנו בידיים חשופות. בתוך הפצעים רטטו מילים. הפצעים הפכו למילים. והמילים היו למרפא ולצרי.
כתבנו שבר והמילים חבשו אותו. כתבנו חלל עמוק והמילים הניחו בו את מקומן. כתבנו בכי והמילים ספגו אותו אליהן. כתבנו דמעות והמילים הניחו להן להתגלגל על לחין. כתבנו בין המצרים. והמילים היו למרחב שהולך וגדל ומקיף את כולנו. כתבנו געגוע וכתבנו כיסופים. כתבנו מוות וכתבנו חיים. כתבנו גולה וכתבנו גאולה.
לקח לנו זמן להתאסף. בכל זאת, ימי שלישי האחרונים לא היו פשוטים לכולנו. השמש צרבה מעל הראש, המציאות צרבה בלב ובגרון. השברים דקרו כל אחד מאיתנו. ובכל זאת, ואולי בגלל זה, הגענו. מבני ברק ומביתר ומבית שמש וממודיעין עלית ומשכונותיה וסמטאותיה של ירושלים.
עלינו לירושלים כדי לרדת למטה. כדי למצוא את המקלט שבתוכנו. המקלט לאמנות. המקלט ליצירה. המקלט למילים שהיו כלואות ולכודות ואצורות וביקשו להן צורה ותבנית ומשקל ואוזן ועין ולב.
במקלט מתחת לירושלים שהינו לשלושה מפגשים. קראנו וכתבנו. מחקנו וכתבנו. בכינו וכתבנו. ובעיקר הקשבנו. למילים שרוחשות בנו עמוק עמוק בפנים. למילים שהיו קבורות מתחת לאדמה וביקשו להן חיים. למילים שנשברו מזמן ומבקשות להתאחות. למילים שהיו בחלל וביקשו להן מחילה לחפור אל העולם ומחול לרקוד בו ודרך לחלות בה פני אלוקים. למילים שהיו בגולה ופגשו גילוי וגאולה.