מאת: שולמית אורבך.
לפני שבועיים הכנסתי את העסק שלי לתרדמת חורף ארוכה. מודה שיש משהו כיף במזוכיזם המודע הזה, לכסות היטב את הר המשימות בשמיכת פוך עבה, לדחוף בפינות, לכבות את האור ולצאת על קצות הבהונות. נסו ותיהנו! (המערכת לא אחראית על תוצאות לוואי…)
אחרי פסח, הבטחתי לנקיפות המצפון ולעקשנים מבין לקוחותיי, מיד אחרי פסח נשוב ונפגש. וגם לעצמי, התחייבתי בזיכרון דברים שבעל פה: יום קייצי יבוא, אסרו אסרו חג כמו שנאמר, ואני אקום בתשע לפנות בוקר, אעיף את השמיכה המתקתקת ואחבק שוב את גבעת הניירות הווירטואלית שמחכה לי בצייתנות, וזקוקה לדיאטה דחופה במיוחד של אחרי החגים.
בינתיים, קצת פרידה וגעגועים מעולם לא הזיקו (אם לא סופרים את חשבון הבנק, אבל הוצאות שבת וחג, יו נואו).
אח, ואיזו תרדמה מתוקה זו הייתה. לעסק, כן? החתומה לעיל לא באמת הצליחה לתדלק את מצבורי השינה כמתוכנן. בסך הכל, המרתי את המקלדת והמסך בסירים מבעבעים, בהתלבטות בין אינספור מתכונים מפתים, ובהמון המון טעמים וריחות שאפשר ליצור מביצים ותפוחי אדמה. וברשימות, כמובן. כי אי אפשר באמת שלא לכתוב, למי שנולדה עם עפרון בין האצבע לאגודל.
אז נתתי לאפליקציה לתקתק במקומי והכנתי המון המון רשימות לקראת החג. סידורים אחרונים ואחרי-אחרונים, תפריטים לסעודה אחר סעודה, הגעלות כלים, ניירות כסף, ומה לא. מה אומר לכם, זו הייתה חוויה של ממש, לכתוב שורה אחר שורה אחר שורה, ובעיקר למחוק (אחרי שסימנתי וי, נו ברור).
אז איך אפשר לסכם חג יפה כל כך? לא בטוח שאפשר. ועוד יותר לא בטוח לי שאני רוצה כבר לסכם אותו בכלל. תחושת ההרפיה המענגת עדיין מפעמת בי. המשפחתיות שגולשת בנחת לכל הכיוונים ולא נתחמת באכזריות מעשית לשעת בוקר בודדת ולכמה שעות חסד אחר הצהריים. השלווה הזו לפנות את כל כולך למה שהכי חשוב ויקר לך בחיים באמת – כל אלה עוד מבליחים בתוכי ואני שומרת על הניצוצות הללו, לפני שידעכו לתוך שגרה.
שגרה מבורכת, שכבודה במקומה מונח, אבל, פליז, רגע אחד בבקשה, לפני שאת נכנסת ומשתלטת על כל פינה, תני לי עוד קצת לנשום חג. להרגיש חופש. לטעום מנוחה. תיכף, אני מבטיחה, חוזרת בכל הכוח, חוזרת ב-140 קמ"ש, רצה לכתוב את עצמי לדעת.
מתי זה יקרה? ממש עכשיו.
פוסט כבר יש? יש. חזל"ש יש? יש. לקוחות שמחכים למילים שלך, יש? ישתבח שמו, יש. והם כבר מנדנדים. ולחוצים. ואם הם ידעו שאת כותבת פוסטים להנאתך במקום לעבוד על הטקסטים שלהם, לא בטוח שיתחברו לקונספט הזה. אז יאללה, סיימי כבר את הפוסט, צרפי את מודעת התדמית שלך ותעלי לאוויר העולם. כי המילים מחכות לך!