שנים רבות אני עוקב אחר כתיבתה המהוקצעת ויצירות המופת של שולמית אורבך, כעורך וכקורא, ומתפעל מהרבגוניות הייחודית שעולה מהן שאינה שגרתית. כמו משפטן מומחה לליגיטציה, כך היא מצליחה לשייט, לחבר ולהציג סגנונות כתיבה רבים ושונים זה מזה, שגל אחד מהם מאפיין, בדרך כלל, כל כותב לעצמו. בדיווחים החדשותיים היא מצליחה להעביר לקורא תיאור מדויק הממחיש את האירוע, בראיונות היא צמודה למקור כאילו דבריו יוצאים ממנה, בסיפורת היא מצליחה לשמור לאורך זמן על רמה גבוהה של סקרנות והפתעה אצל הקורא ובשירה מבטאת עומק המהול ברגש. יש בה הרמוניה מושלמת של כשרון מחודד ליכולת הבעה מצויינת, שכדאי להנות ממנה בעיתות זריחה ולהתעודד בשקיעה.